מהי בריחת שתן במאמץ?

בריחת שתן במאמץ מוגדרת כדליפת שתן בזמן עליה בלחץ התוך בטני. זה קורה במאמץ כגון: קפיצה, שיעול או עיטוש.

מהתופעה סובלות יותר נשים מגברים.

שכיחות התופעה נעה בין 4-35% (במחקר אחד ראו ש-28% מהאתלטיות שלא ילדו ידווחו על איבוד שתן במהלך פעילות ספורטיבית) ומתברר שנשים רבות יחליטו להמנע לגמרי מספורט בעקבות כך ורק רבע מהן יחפשו טיפול.

לשרירי רצפת האגן יש 4 תפקידים.

אחד מהם הוא שליטה בסוגרים, בעצם השריר מתכווץ על מנת שלא יברח שתן בעליה של לחץ תוך בטני. זו אמורה להיות פעולה אוטומטית של הגוף.

לעיתים יש פגיעה בתפקוד זה, בגלל פגיעות בשריר למשל אחרי לידה או כשהתפקוד לקוי בגלל חולשה.

מנגנון הסגירה של השופכה בנוי משני סוגרים: סוגר פנימי שהוא לא רצוני וסוגר חיצוני שהוא רצוני.

יתכן שאישה תחווה דליפת שתן כי העומס גבוה מידי ובעצם הלחץ על השלפוחית גבוה מלחץ הסגירה של השריר וכך נגרמת הדליפה.

גורמי סיכון לדליפת שתן במאמץ הם: הריון, לידה וגינלית, גנטיקה, השמנת יתר, גיל ,עישון, שיעול כרוני.

*אז מה עושים ואיך מטפלים?*

חשוב להבין ששרירי רצפת האגן הם שרירים שחשוב לחזק אותם כמו שמחזקים שרירים חיצוניים. ואם יש דליפות שתן יש לזה טיפול וצריך לטפל!

בעצם, אם השרירים חלשים, צריך לחזק אותם ספציפית וגם באופן פונקצונאלי לתפקוד שבו יש דליפת שתן ולעיתים כאשר הטיפול השמרני נכשל יש אפילו צורך בניתוח (tvt).

פיזיותרפיסטית של רצפת האגן תבדוק את כוח השרירים, את התפקוד שלהם ותתן, לפי הממצאים, תרגילים מתאימים.

בעקבות החולשה האורטרה לא מצליחה לעצור את זרם השתן.

ירידה ביכולת להרים את צוואר השלפוחית

זה עלול לפגוע באיכות חיים של האישה מבחינה היגיינית, בחיי החברה שלה, בהנאה המינית וביכולת להתאמן ומעלה סיכון לחרדה ודיכאון

צילום: ליאור קסטנר